Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘מורדו אברהמוב’

מרדכי (מורדו) אברהמוב נולד ב-1920 והוא ממייסדי קיבוץ יקום בו הוא מתגורר עד היום.

מרדכי (מורדו) אברהמוב, דיוקן עצמי, בלגיה, 1945

ב-1945 עת שירת בבריגדה היהודית באירופה קיבל מחבר את המצלמה הראשונה שלו והחל לצלם. כאן מובאים שני דיוקנאות עצמיים שצילם אברהמוב בבלגיה באותה שנה. שני הצילומים נעשו מתוך מודעות למימד הייצוגי שהיה לכל חייל עברי מארץ-ישראל באירופה. מחד גיסא אלה הם צילומים בהם ניכר מימד של משחק והתנסות עם המצלמה ומאידך גיסא נכרת בשלות יוצאת דופן בזכות הקומפוזיציות האיכותיות והשימוש המדויק באור.

מרדכי (מורדו) אברהמוב, דיוקן עצמי, בלגיה, 1945

עם חזרתו לארץ ב-1947, הצטרף מורדו לקיבוץ יקום והחל לצלם באופן סדיר. בהדרגה הוכר כ"צלם הקיבוץ" וכך המשיך לתעד את אורחות חיי המשק במשך עשרות שנים. כמו כן היה מוכר היטב בקרב חברי הקיבוץ הארצי שבעיתוניו כגון המוסף "חותם" ו"השבוע בקיבוץ הארצי" התפרסמו תצלומי המגזין שלו.

גוף העבודות של מורדו אברהמוב עדיין מחכה להיחשף ולקבל את מקומו בדפי ההיסטוריה של הצילום המקומי.

Read Full Post »

שנתון ישראל לאמנות הצילום, חלק א'

אחד הנושאים החוזרים בכל אלבום הם תצלומים בודדים או תיקי עבודות (פורטפוליו) של תצלומי עירום נשי. אלה בדרך כלל תצלומים אותן ניתן להגדיר כארוטיקה רכה מאוד ושמרנית במושגים שלנו והיא כנראה אומרת משהו על מושגי התקופה. בנוסף להעמדות השמרניות בהן לא תראה הערווה והפנים של הדוגמנית יהיו מוסתרות, התצלומים הללו גם רוככו באמצעים שונים: אם על ידי הוצאת הדוגמנית ממיקוד ואם על ידי שימוש בגרעיניות.

סימון מורליס, שנתון ישראל לאמנות הצילום 7, 1970, מס' 18, באדיבות אוסף בוקי בועז לצילום ישראלי מבשרת ציון

הסנטימנטליות מגיעה לשיא בבחירה הכמעט צפויה של תצלומים המתעדים חיות מחמד וילדים, לעיתים ביחד. תצלומי הילדים מהווים חטיבה משמעותית. למעשה כל שנתון צילום כלל כמה תצלומי ילדים וחלקם היו תצלומים של ילדים בעירום כשהם מתרחצים בגיגית או בים. דוגמה לתצלום מעין זה של פריץ כהן הבאתי כבר ברשומה אחרת. וכאן אני מביא דוגמא נוספת לאחד מאינספור התצלומים הללו.

שלמה מנו, שנתון ישראל לאמנות הצילום 3, 1966, מס' 137, באדיבות אוסף בוקי בועז לצילום ישראלי מבשרת ציון

חטיבה מעניינת ולא צפויה מבחינתי היא של מה שניתן לכנות התצלומים ה"אקזוטיים". כל שנתון כלל כמה תצלומים של בני מיעוטים, של אפריקאים ושל זרים אחרים שהקנו לאלבום את אותו מראה ומסר של "אחוות האדם" שהיה בקטלוג "משפחת האדם".

א. רטנר, שנתון ישראל לאמנות הצילום 7, 1970, מס' 127, באדיבות אוסף בוקי בועז לצילום ישראלי מבשרת ציון

במסגרת העיסוק הכמו-אנתרופולוגי באקזוטיקה יש כמעט בכל שנתון גם תצלום אחד לפחות של חרדים.

יעקב אגור, "החדר", שנתון ישראל לאמנות הצילום 5, 1968, מס' 96, באדיבות אוסף בוקי בועז לצילום ישראלי מבשרת ציון

בשל "הרעש" שיוצרת העריכה וההעמדה השבלונית מחד גיסא והתצלומים החובבניים והצפויים מאידך גיסא, יש קושי להבחין בתצלומים הטובים הרבים הנכללים בכל זאת בשנתונים. בשנים הללו וגם בשנתונים בולטת מאוד נוכחותם של מי שזכו לכינוי "צלמי הקיבוצים", בהם בולטים תצלומיהם של מורדו אברהמוב (יקום), דליה אמוץ (גן שמואל), עזריה אלון (בית השיטה), דב אמיתי (גלאון), שמואל בארי (חצור), יוסף דרנגר (שריד), יגאל מורג (סער), צבי נהור (גת), דב סגל (שמיר), ריבה סגל (ברקאי), יוסי קנץ (רוחמה), ברוך רביב (נחל עוז) ואחרים.

מבין אלה בולטים מאוד תצלומיו המיוחדים של צבי נהור שהיה, בניגוד לרבים מהמשתתפים באלבומים הללו, צלם בעל עין ושפה חזותית ייחודית. כך למשל תצלום אחד מתוך הסדרה הארוכה של תצלומים שיצר כנהג אוטובוס מתוך מושב הנהג. בתצלומים הללו יש מעין קריאת תיגר על כל "האמיתות" באשר לצילום המוצאות ביטוי ברוב התצלומים האחרים באלבום.

צבי נהור, שנתון ישראל לאמנות הצילום 4, 1967, מס' 45, באדיבות אוסף בוקי בועז לצילום ישראלי מבשרת ציון

אחד הגילויים המעניינים מבחינתי היו תצלומיה המוקדמים של דליה אמוץ, שכאן מופיעה עדיין כדליה צ'רנוברודה. אמנם היא גם כרבים אחרים צילמה ילדים חמודים, אבל בעבודות אחרות, כמו זאת שאני מביא כאן, ניכרת כבר חשיבה צילומית מורכבת ומקורית יותר.

דליה אמוץ (צ'רנוברודה), שנתון ישראל לאמנות הצילום 4, 1967, מס' 11, באדיבות אוסף בוקי בועז לצילום ישראלי מבשרת ציון

שנותני הצילום הפסיקו לראות אור ב-1970 ויש לראות בהם כנראה ביטוי לשלב מעבר בצילום הישראלי בין השלב התועלתני-תעמולתי שהתקיים בתקופת היישוב לבין הצילום האישי-אמנותי שהתפתח בארץ החל בשנות השבעים.

Read Full Post »