Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘יהושע זמיר’

תיעוד חברתי לא היה קיים בצילום הישראלי עד לשנות השבעים.[i] מבין הצלמים הראשונים שהחלו להפנות את מבטם לסוגיות חברתיות בישראל, בלטו מאד צלמי הקיבוצים. זה קרה בפרק זמן קריטי בהתפתחות החברה הישראלית של מעבר מחברה המדגישה את הקולקטיב לחברה המדגישה את האינדיבידואל. הקיבוצים עצמם חוו טלטלה קשה ורובם המכריע חדלו להיות חברה שיתופית ועברו הפרטה.

גולן ונדב ברפת, 2007

גולן ונדב ברפת, 2007

יהושע זמיר צילם בשנות ה-70 את חברי המושבים ירדנה ובית יוסף, את חברי קיבוצו עין דור ואת תושביו הערבים של כפר מיסר השכן. במחצית הראשונה של שנות השמונים צילם מתי חלילי את חברי קיבוצו משמר העמק בחדריהם ובאותן השנים תיעד יעקב שופר, חבר קיבוץ שדה יואב, את אנשי השכונות בירושלים. באותה התקופה החל גם בועז לניר, חבר קיבוץ שער העמקים, לתעד את חברי קיבוצו. בניגוד לאלה שנזכרו למעלה, בועז לניר לא הפסיק את הפרויקט שלו והוא נמשך ברצף עד היום. זהו למעשה פרויקט הצילום החברתי הארוך ביותר שמתקיים בישראל והוא מציע הצצה נדירה לתא חברתי והשינויים העוברים עליו במהלך שלושים שנה.

בועז לניר נולד בקיבוץ שער העמקים והחל מ-1981 עסק בצילום עיתונות. במקביל המשיך כל העת בצילום אישי ובצילום חברתי והציג מדי פעם בתערוכות.

בועז החל בתיעוד הותיקים, מקימי הקיבוץ, שהיו אז בגדר "עולם הולך ונעלם" ומאז כבר אינם איתנו. בהדרגה הרחיב את היריעה והחל לצלם גם משפחות, זוגות, צעירים, מתנדבים ועובדים שכירים בקיבוץ.

אילן, רוני ואריאל במפעל, 1986

אילן, רוני ואריאל במפעל, 1986

במהלך התקופה עבר בועז מצילום במצלמת 35 מ"מ למצלמת 6X6 וכך השתנה גם פורמט התצלומים. הסדרה כולה צולמה בשחור-לבן ויש בה שילוב מיוחד של צילום דיוקן, תיעוד חברתי וצילום מבוים תוך הקפדה על הערך האסתטי.

בתערוכה שתפתח ביום חמישי בגלריה אינדי יוצגו לראשונה מבחר תצלומים מהסדרה המאפשרים הצצה לשינויים החברתיים שחווה הקיבוץ המהווים מראה לחברה הישראלית.

יוגב ומיטל בלול, 2013

יוגב ומיטל בלול, 2013

  • [i] תיעוד חברתי בצילום (Social Documentary Photography) הוא צילום שמטרתו לעורר מודעות לסוגיות חברתיות תוך הפניית המבט לאינדיבידואלים וקבוצות בחברה.

Read Full Post »

יעקב שופר (נולד ב-1947) הוא בוגר אחד המחזורים הראשונים של המחלקה לצילום בבצלאל (1982). ב-1984 פרסם את ספר הצילום "ילידי הארץ" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

Shofar_Cover

הספר מקורו בפרויקט אשר הפגיש סטודנטים לצילום מבצלאל עם תושבי שכונות עולים בירושלים. הפרויקט החל למעשה בשלהי שנות השבעים על רקע משבר מתמשך של בני הדור השני מקרב יוצאי עדות המזרח עם הממסד, שיא פעילותם של "הפנתרים השחורים" ו"המהפך" השלטוני (1977). את פירות הפרויקט הזה פרסם יעקב שופר לראשונה ב-1981 בספר חלוצי ונשכח עוד יותר בשם "לצאת מזה" (הוצאת בצלאל בסיוע עירית ירושלים).

שופר יעקב, ילידי הארץ 01, 1984

הספר כולל בעיקר צילומי דיוקנאות מבוימים בהם המצולמים מבצעים מחוות לעבר המצלמה ואפילו מתחפשים לדמויות ומבצעים משחק תפקידים. בכך סטה שופר מהפן התיעודי המקובל בצילום חברתי לעבר פן מגזיני ועל כך זכה בשעתו לביקורת. המטרה הייתה להביא "תעודה של חוויות רגשיות וניסיון לתת ביטוי ייחודי לדמויות ולסביבה". יש בספר גם צילומי דמויות ספונטניים, צילומי פנים של בתי שיכון דלים וצילומי חוץ בסביבה של שיכוני עולים.

Shofar_Dancing

הספר "ילידי הארץ" הוא למעשה אחד הביטויים הראשונים והמשמעותיים לצילום חברתי בישראל, צילום אשר מטרתו להסב את תשומת הלב לבעיות חברתיות במטרה לחולל שינוי.[i] כפי שכבר ציינתי בעבר, הביטוי הראשון לצילום חברתי בארץ היה כנראה ספרו של הצלם יהושע זמיר "אני כורדי" שראה אור ב-1975. בשני המקרים המדובר בפרויקטים שייצרו צלמי קיבוץ שבאו מסביבה אשכנזית מבוססת המזוהה עם הממסד וניסו להתמודד עם הפער בין עולם זה לבין עולמם של המצולמים.

שופר יעקב, ילידי הארץ 05, 1984

"ילידי הארץ" הוא גם אחד מספר הצילום הראשונים שהתפרסמו בארץ שאינם ברוח אלבומי הסוכנות או האלבומים הרומנטיים שהיו נהוגים עד אז, אלא ספר המבטא נקודת מבט אישית שיש בה מידה מסוימת של ביקורת.[ii]

שופר יעקב, ילידי הארץ 06, 1984

שופר יעקב, ילידי הארץ 04, 1984

שופר יעקב, ילידי הארץ 02, 1984


[i] בפתח הספר מציג חנן לסקין, מי שהיה אז ראש המחלקה לצילום בבצלאל, את הפרויקט של יעקב שופר בהקשר הרחב של הצילום החברתי ומזכיר את שמותיהם של חשובי הצלמים בתחום: יעקב ריס, לואיס היין ויוג'ין סמית.

[ii] הקטלוג של אבי גנור שראה אור ב-1985 היה גם כן אחד מהקטלוגים הראשונים שהתפרסמו באותה עת בישראל.

Read Full Post »

במהלך השנים 1969 ו-1970 עשה הצלם יהושע זמיר (2002-1921) כמה פעמים בשירות מילואים בבקעת הירדן. כך נתוודע לאנשי המושבים ירדנה ובית יוסף המאוכלסים ביוצאי כורדיסטאן. היו אלה ימים קשים של חדירות מחבלים, מארבים והפגזות קטיושות. בעקבות היכרות זאת החל זמיר לצלם ולהקליט את התושבים, פרויקט שארך מספר שנים וסוכם בספר בשם "אני כורדי! סיפורם האישי של יהודי כורדיסתאן בירדנה ובית-יוסף אשר על גדות הירדן", שראה אור בהוצאת ספרית פועלים ב-1975.

בהקדמה לספר כתב יהושע זמיר: "במשך התקופה הקצרה, שבה שמרתי בירדנה, התקשרתי לאנשים ולנוף. הזדהיתי אתם. בסיימי את שרותי גמלה בי ההחלטה להעלות באלבום של צילומים את חיי האנשים, אשר כך עמדו. חזרתי לכפרים והתחלתי לצלם ולשוחח עם האנשים. התקשרתי אל כמה וכמה משפחות והייתי חוזר ובא אליהן. סיפורן האישי קסם לי, והרגשתי כי כאן, במקום הנידח הזה על הגבול ממש, אפשר לתפוס ולהבין את סיפורו של עם, החוזר לארצו ולאדמתו לאחר אלפיים שנות-גולה. זהו עולם יהודי בזעיר-אנפין, שבו מקופלת כל המציאות כולה."

יהושע זמיר נולד ב-1921 ברוצ'סטר שבמדינת ניו-יורק, ארה"ב ועלה לארץ-ישראל ב-1945. הוא היה ממייסדי קיבוץ עין דור ושם חיי עד פטירתו ב-2002. זמיר היה צלם פורה ועסק בעיקר בתיעוד חברי קיבוצו וערביי הסביבה.

הספר כולל עדויות של יושבי המושבים המובאים בעריכה קלה בלבד ובצילומים מהווי החיים במושבים. זמיר תיעד בסבלנות את כל מחזור החיים, אך התמקד באירועים חברתיים ובתיעוד של "טיפוסים" מעניינים. הספר עשוי במתכונת אלבום כך שהתצלומים מהווים את העיקר בו והטקסט משני. זמיר לא החשיב את עצמו לצלם מתעד ואף נמנע בספר מלחשוף את זהותם של המצולמים.

במבט לאחור, ולמרות שהספר מבטא את הגישה הסולידרית-ציונית האופיינית לתקופה, זהו מסמך חברתי-צילומי בעל חשיבות עליונה. למעשה ניתן להחשיב את יהושע זמיר כצלם הישראלי הראשון שעסק באופן שיטתי בתיעוד חברתי (Social Documentary Photography). הספר "אני כורדי!" הוא ספר חלוצי בתחום זה ומלבד ערכו הסנטימנטלי-אתנוגרפי כמשמר עולם שאיננו עוד, הוא כפי כנראה הספר הישראלי הראשון בו ניתן לראות תיעוד חברתי בצילומים.

Read Full Post »