Feeds:
רשומות
תגובות

תצלומי סטילס היו במשך שנים מרכיב קבוע ומרכזי בתעשיית הסרטים. בשנים האחרונות בשל שינויים טכנולוגיים נראה כאילו מעמדו של "הפילם סטיל" בסכנה. רק לאחרונה החל תחום זה להיחקר בעולם ועד היום לא נעשה דבר כדי לעורר מודעות ל"פילם סטיל" בתעשיית הקולנוע הישראלית.

George S. Zimbel, Film still of Marilyn Monroe’s famous White Dress Scene from the film The Seven Year Itch, 1954

George S. Zimbel, Film still of Marilyn Monroe’s famous White Dress Scene from the film The Seven Year Itch, 1954

פילם סטיל Film Still או Movie Still הוא תצלום שנוצר באמצעות מצלמת סטילס על סט של סרט ושתכליתו לקדם את מכירות הסרט. תצלומי סטילס נשלחו למפיצים, הודפסו בעיתונים ובמגזינים והופקו מהם פוסטרים וכרזות פרסום. במשך עשרות שנים, בערך עד לשנת 2000, נהוג היה לתלות בחזית של בתי קולנוע – בתוך חלונות ראווה מיוחדים שיועדו לכך – תצלומי סטילס מתוך הסרט והצופים נהגו להתרשם מהתצלומים הללו ובהתאם להם להחליט אם יצפו בסרט. בתחילה היו אלה תצלומי שחור לבן ואחר כך הופיעו תצלומי צבע.

יוני המנחם, בשדות בית חנן, צילומי הסרט ''אבו אל בנאת'', 1973, במאי משה מזרחי (יושב עם המכנסיים הלבנים) עם שייקה אופיר ויוסף שילוח.

יוני המנחם, בשדות בית חנן, צילומי הסרט "אבו אל בנאת", 1973, במאי משה מזרחי (יושב עם המכנסיים הלבנים) עם שייקה אופיר ויוסף שילוח.

לתצלומים אלה יש היסטוריה ואסתטיקה מיוחדת משל עצמם ויש להם השפעה עצומה על עולם הדימויים שלנו בכלל ועל האמנות היפה בפרט. כאשר התחלתי להתעניין בתחום זה בארץ הסתבר לי מיד שיש צלם אחד שכולם מכירים, קוראים לו יוני המנחם והקריירה שלו היא במידה רבה השתקפות קורותיו של הקולנוע הישראלי.

יוני המנחם, זאב רווח ויהודה ברקן בסרט "צ'רלי וחצי", 1974, במאי: בועז דוידזון

יוני המנחם, זאב רווח ויהודה ברקן בסרט "צ'רלי וחצי", 1974, במאי: בועז דוידזון

דודו של יוני המנחם (יליד 1942) היה ממנהלי הסינרמה בתל-אביב והוא זה שערך בראשית שנות השבעים היכרות בין יוני לבין יורם גלובוס שהיה אז מפיק ומפיץ סרטים. כך בעצם, די במקרה, התחילה הקריירה של יוני המנחם כצלם סטילס בסרטים. הסרט הראשון שהמנחם צילם היה "הבית ברחוב שלוש" (1972) בבימויו של משה מזרחי.

Yoni S. Hamenahem, Lee van Cleef, Sybil Danning and Richard Boone ("The Sheriff") in "God's Gun", 1976, Director: Gianfranco Parolini

במהלך הקריירה שלו עבד יוני המנחם עם מרבית הבמאים והשחקנים שעשו את הקולנוע הישראלי ומבין המצולמים בולטים בעיקר גילה אלמגור ו-יוסף שילוח שהם אולי הזוג המלכותי של הקולנוע הישראלי.

יוני המנחם, גילה אלמגור וליאת פנסקי ב"על חבל דק", במאית: מיכל בת-אדם, 1980

יוני המנחם, גילה אלמגור וליאת פנסקי ב"על חבל דק", במאית: מיכל בת-אדם, 1980

עד שנת 2012 צילם המנחם סטילס בכמאה וחמישים סרטי קולנוע עלילתיים באורך מלא. בנוסף לכך צילם סטילס בתוכניות וסדרות טלוויזיה. הוא עבד כמעט עם כל במאי הקולנוע הידועים בארץ הוא אחד מצלמי הסטילס הבודדים לסרטים בארץ וצלם הסטילס שצילם את מספר הסרטים הרב ביותר בישראל. הוא השתתף בהפקות זרות רבות שצולמו בארץ וצילם גם סרטים במדינות שונות בעולם, רובם בהפקת חברת קנון של יורם גלובוס ומנחם גולן.

יוני המנחם, ריטה בסרט "אלף נשותיו של נפתלי סימן-טוב", 1989, במאית: מיכל בת-אדם

יוני המנחם, ריטה בסרט "אלף נשותיו של נפתלי סימן-טוב", 1989, במאית: מיכל בת-אדם

בסוף החודש אתן פעמיים הרצאה שכותרתה "על הפילם סטיל הישראלי – סקיצה ראשונה"

ביום רביעי ה-27/5 בשעה 14:00 תיערך ההרצאה בפורום הקולנוע של התכנית לתרבות הקולנוע, אוניברסיטת חיפה, אודיטוריום 146, בספריה, הכניסה חופשית.

בשבת ה-30/5 בשעה 11:30 תיערך ההרצאה במוזיאון לצילום בתל-חי, מחיר כרטיס כניסה 35 ₪

יוני המנחם, צוות הסרט "לילסדה", 1995, במאי: שמי זרחין

יוני המנחם, צוות הסרט "לילסדה", 1995, במאי: שמי זרחין

מטרת ההרצאה תהיה ליצור סקיצה ראשונה לתולדות הפילם סטיל הישראלי מחד גיסא אך גם לשימוש בשפה החזותית של ה"פילם סטיל" באמנות הצילום הישראלית, כמו גם לעורר מודעות לסוגה הזאת ולצורך לתעד ולשמר אותה.

אתם מוזמנים!

ברשומה השלישית והאחרונה בסדרה על צילום דומם בארץ החלטתי לכלול כמה תצלומים של צלמים ישראלים המאתגרים את המושג המקובל של דומם בציור ובצילום. נקודת המוצא לרשומה הזאת היא "משתה השוטים" של ג'ואל פיטר ויתקין מ-1990.

Joel Peter Witkin, Feast of Fools, 1990

Joel Peter Witkin, Feast of Fools, 1990

זה צילום כל כך מזוויע ויפה – שילוב שכבר עסקתי בו בעבר כמה פעמים (וגם כאן) – שמעורר תמיד תגובות נרגשות ודיון סוער בשיעורים שלי.[1] בתצלום זה יוצר ויתקין שיח מאתגר עם תולדות האמנות בכלל ועם מסורת דומם הואניטס בפרט; אני לא בטוח שויתקין או מישהו מאיתנו תיאר לעצמו שהצילום הזה יבשר בצורה כל כך גרפית את תצלומי הזוועה שאנחנו נחשפים אליהם בעשרים השנים האחרונות.

סשה פליט, מהסדרה Table Morte

סשה פליט, מהסדרה Table Morte

בתצלום מהסדרה Table Morte מתייחס סשה פליט לעובדה שדומם בתולדות האמנות וגם בחיי היומיום ממוקם על-פי-רוב על שולחן. אלא שהשולחן וגם הקומפוזיציה שלו אינם יפים במושגי ה-Beaux Arts וכמו במקרים אחרים, כגון תצלומי הדיוקן האקראיים שלו, פליט עוסק  ברגע יומיומי יפה-לא יפה שבדרך כלל חומק מהעין.

MMFC4264

שי הלוי, לימונים, 2012

שי הלוי התלהב בצדק מהלימונים המעוותים שמצא; בעליו של העץ טען בפניו שפירות הלימון גדלו מעוותים באותה שנה בגלל הצונאמי ביפן שבעקבותיו התמלא כל העולם בחלקיקים (!?). הלימונים המעוותים הם תזכורת אסתטית למדי לאחרית הימים ותהיה אשר תהיה הסיבה לעיוותים, הם יצרו דומם נפלא ואחר לגמרי מהמקור המפורסם שאני מביא כאן (לבקשת הקוראים!).[2]

Francisco de Zurbarán, Still Life with Lemons, Oranges and a Rose, 1633, o/c, 62.2×107 cm, Norton Simon Museum, Pasadena

Francisco de Zurbarán, Still Life with Lemons, Oranges and a Rose, 1633, o/c, 62.2×107 cm, Norton Simon Museum, Pasadena

סשה טמרין יצר סדרה נפלאה של תצלומים המוקדשים לתכולה של שואבי אבק במלונות. מלבד העובדה שזה רעיון מבריק, זאת גם סדרה מצחיקה ולא שגרתית של… דומם.

Sasha Tamarin, King David Hotel, 2012, Digital print, 80 x 80 cm

Sasha Tamarin, King David Hotel, 2012, Digital print, 80 x 80 cm

אחת הסוגיות באמנות הדומם היא בניית המערך שבו יצוירו או יצולמו הפריטים. אצל סשה טמרין הסוגיה הזאת איננה קיימת, כאן מה שנשאב ואיך שנשאב הוא שמככב בקומפוזיציה. זה גם הזכיר לי את החיפוש של חוקרי CSI אחרי ממצאים בתוך שקיות של שואבי אבק ופחי אשפה, היום ברור שלחפצים שלנו יש חיים גם אחרי שאנחנו משליכים אותם.

אייל פנקס, חפצים ירוקים

אייל פנקס, חפצים ירוקים

גם בתצלום של אייל פנקס יש מימד לא מבוטל של הומור ועיסוק באגבי ובחומק מהעין. הפריים בתצלום שלו מלא בחפצים ירוקים, חלקם נמוכים ובנאליים, כאלה שאינם מתאימים לכאורה למסורת הדומם. יש גם עיסוק בסוגיית המיון והקלסיפיקציה שהייתה תמיד רלבנטית במקרה זה. העיסוק בדומם באמנות המערבית החל במקביל לראשיתו של המחקר האמפירי המודרני ויש קשר בין השניים, כך גם בתצלום הקונכייה של דוד עדיקא.

Adika_L1000225

דוד עדיקא, קונכייה

בתצלום הקונכייה יש אסתטיקה מינימליסטית שאפשר למצוא בעבודות רבות של דוד עדיקא. אסתטיקה קיצונית, בארוקית משהו, המבוססת על מעבר חד מאור לצל. ברבים מהתצלומים האלה משיב עדיקא את הכבוד לחפצים שידעו פריחה גדולה ונזנחו: גביע לקפה, שטיח וגם… קונכייה. במשך מאות שנים נחשבו קונכיות לשכיות חמדה ונאספו בלהיטות רבה הן בשל העניין המדעי בהן והן בשל יופיין. זה הזכיר לי את הדיוקן של אספן הקונכיות ההולנדי מהמאה ה-17 שאני מביא כאן. הקונכייה היא שריד לעולם תמים ויפה, לאותו "גן עדן אבוד" שאנחנו מבקשים בכל פעם שאנחנו משוטטים על החוף בחיפוש אחר צדפים וקונכיות.

Hendrick Goltzius, Portrait of the Shell Collector Jan Govertsen van der Aer, 1603, o/c, 107.5x82.7 cm, Rotterdam, Museum Boijmans van Beuningen

Hendrick Goltzius, Portrait of the Shell Collector Jan Govertsen van der Aer, 1603, o/c, 107.5×82.7 cm, Rotterdam, Museum Boijmans van Beuningen

[1] אחת הדוגמאות המוקדמות ביותר המוכרות לי של שימוש באברי אדם קטועים באמנות היא סדרה של ציורים של הצייר תיאודור ג'ריקו משלהי המאה ה-19.

[2] גם התצלום הראשון ברשומה על ונסה קולארטה מתייחס לציור זה של זורבאראן.

ל-צילום דומם, חלק ב

ל-צילום דומם, חלק א

Zahava_Barnea_Bezalel_Front

Zahava_Barnea_Bezalel_Back

צילומי לוח שנה

את שנות נעורי ביליתי לצערי בפנימייה לבנים. זה היה בית ספר חקלאי ואנחנו הבנים התלהבנו מאד מטרקטורים, מכונות וכלי עבודה. אחת המותגים האהובים עלינו הייתה חברת ריג'יד שייצרה כלים לטיפול בצנרת. כמו חברות מסחריות אחרות נהגה חברת ריג'יד להפיק כל שנה לוח-שנה מפואר שנועד לפרסם את מוצריה. זה היה בשלהי שנות השבעים ובפנימייה נהגו בנו בקשיחות, מאידך היו דברים שבכל זאת התירו לנו, כמו למשל את החופש לקשט את קירות החדרים בפוסטרים של ברוס לי ושל הבי-ג'יז. מכל שפע הדברים שהיו תלויים על הקיר, אני זוכר דווקא את נערות לוח השנה של ריג'יד. תמיד מצאתי מוזר את הניגוד שבין הנערות השופעות והסקסיות לבין כלי העבודה המשמימים שהן פרסמו. חיפוש קצר באינטרנט העלה שכבר בשנות החמישים היו לריג'יד נערות מצוירות (Pin-up girl) שפרסמו את מוצריהם בשפה סקסיסטית.

נערת ריג'יד

נערת ריג'יד

נערת ריג'יד, יוני 1952

נערת ריג'יד, יוני 1952

אותה בדיקה באינטרנט העלתה למרבה הפתעתי שהז'אנר הזה עדיין חיי וקיים, הנה למשל יצרנית כלי-עבודה בשם מאטקו, מפרסמת את מוצריה באותו האופן בלוח השנה של 2014. ממצא זה מוכיח שיש עדיין גברים שתולים לוחות שנה כאלה למרות שהשפה החזותית בהם נראית לי שייכת לשנות השבעים ולמושגיה.

נערת מאטקו, 2014

נערת מאטקו, 2014

לוח השנה של מאטקו, 2014

לוח השנה של מאטקו, 2014

יש לוחות שנה כמעט בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת והדימויים החזותיים שבהם משתרעים על התווך הנרחב שבין פורנוגרפיה (קלישאתית עפ"ר), קיטש נוראי, נופי האלפים ועד לאמנות יפה. התחום הזה עניין אותי מכיוון שזהו ז'אנר מובהק גם בעולם הצילום המסחרי הנושק לאמנות, ז'אנר בצילום שכמעט ולא נותנים עליו את הדעת.

גם בשנים האחרונות משקיעות חברות מסחריות בינלאומיות תקציבי ענק ומפיקות כל שנה לוח שנה מתוקשר שהקהל ממתין בסקרנות להופעתו. יצרנית הצמיגים פירלי מפיקה לוחות שנה מתוקשרים כבר משנת 1964 ואלה בדרך כלל חוזרים על אותה נוסחה: נערה המצולמת בעירום חלקי באתר צילום אקזוטי. כל שנה נבחר צלם אחר ואיתו קבוצה של דוגמניות לתפקיד שנחשב כעת ליוקרתי מאד. ב-2013 נבחר לתפקיד הצלם סטיב מק'קרי שהתפרסם בזכות תצלומה של הילדה האפגאנית והדוגמניות צולמו על רקע משכנות העוני של ריו דה-ז'אנרו (!).

סטיב מק'קרי, מתוך לוח-השנה של פירלי, 2013

סטיב מק'קרי, מתוך לוח-השנה של פירלי, 2013

בשנים האחרונות ישנה פריחה של לוחות שנה שנועדו לגיוס כספים למטרות שונות והם מוכרים באנגלית בשם Charity Calendar. הנה דוגמא ללוח כזה שנועד לגייס כסף באמצעות תצלומי רטרו של "נערות קטנוע איריות" (!)

בריט אליטס, מתוך לוח השנה "נערות קטנוע איריות", 2014

בריט אליטס, מתוך לוח השנה "נערות קטנוע איריות", 2014

בשנים האחרונות פורח הז'אנר של ה-Charity Calendar המבוססים על אותו רעיון: קבוצה של אנשים, עפ"ר חברי קבוצת ספורט, מחליטה להצטלם בעירום ולהפיק לוח שנה כדי לגייס כסף ולתמוך בפעילות שלהם. אני לא יודע מאיפה התחילה התופעה הזאת, זה כנראה היה בבריטניה שם היא גם נפוצה ביותר ונהפכה כבר מזמן לתופעה חברתית מדבקת.[1]

אירן מורגן, בנות קבוצת הרוגבי של אוניברסיטת ססקס, 2015

אירן מורגן, בנות קבוצת הרוגבי של אוניברסיטת ססקס, 2015

קבוצת החתירה של ווריק, בריטניה

קבוצת החתירה של ווריק, בריטניה

התופעה התרחבה כל כך שבשנים האחרונות תצלומי העירום הקבוצתי ל-Charity Calendar נעשו להפקות מורכבות.

קבוצת רוכבי אופני ההרים של אוניברסיטת שפילד, 2014

קבוצת רוכבי אופני ההרים של אוניברסיטת שפילד, 2014

העיסוק שלי בז'אנר הזה החל דווקא מהתצלום של הצלם הרוסי מקס סאוקו החותם את הרשומה הזאת. התצלום הזה משך את תשומת ליבי בשילוב יוצא הדופן שמתקיים בו בין נושא טעון הלקוח מתולדות האמנות[2] עם קיטש מהוקצע שקשה לעמוד בפניו.

מקס סאוקו, קימון ופרו או "החסד הרומי", 2012

מקס סאוקו, קימון ופרו או "החסד הרומי", 2012

[1] התופעה הנוצחה בין השאר בסרט המצליח "נערות לוח-השנה".

[2] לדוגמאות של "החסד הרומי" באמנות, בעיקר במאה ה-17, ראו כאן.