Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for the ‘דיוקן עצמי’ Category

מוריה להיס שירתה כצלמת צבאית, היא בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל (1994) וממשיכה כל העת לצלם ולהציג.

מוריה להיס, דיוקן עצמי מהסדרה "מלאכים וקדושים", 2009

מוריה להיס, דיוקן עצמי מהסדרה "מלאכים וקדושים", 2009

Read Full Post »

קרין מנדלוביץ היא בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל ואת הדיוקן העצמי שלה המשוחח עם "אולימפיה" של מאנה יצרה במהלך לימודיה בתכנית ה-MFA של בצלאל.

קרין מנדלוביץ', אולימפיה, ויקטור ונחש, 2004

קרין מנדלוביץ', אולימפיה, ויקטור ונחש, 2004

התצלום נעשה בסטודיו שהיה לה באותה עת ברח' סלמה בתל אביב והוא כולל אזכורים לכל הפרויקטים שעבדה עליהם אז. הצילום מייצג למעשה את השינוי שהתחולל באותה עת בקריירה שלה שעיקרו מעבר מעיסוק בלעדי בצילום למה שהיא היום: אמנית רב תחומית שצילום מהווה רק נדבך אחד ביצירתה ואשר מרבה ליצור מיצבים ומיצגים בהם היא נוכחת או נוכחים חפצים מסביבתה.

בדיוקן זה יש התמודדות עם איקונה שנולדה ממסורת ענפה ופטריארכאלית של "העירום השרוע" בתולדות האמנות, מסורת שקיבעה את מעמדה הפסיבי, השרוע של האישה המערבית. במקרה זה מצולמת האישה מרחוק וכך נכללים בפריים פרטים יומיומיים ונמוכים היוצרים באנאליזציה "המשבשת" את המונומנטאליות האיקונית של הדימוי המקורי. מכל מקום במקרה זה האמנית האישה היא הבוראת, היא זאת שמציגה את המעבדה שלה והיא זאת שיוצרת אזכורים למרכיבים בעולמה הפרטי.

קרין מנדלוביץ', דיוקן עצמי בגיל 36 בסטודיו של פרג', 2011

קרין מנדלוביץ', דיוקן עצמי בגיל 36 בסטודיו של פרג', 2011

גם הדיוקן העצמי מ-2011 עוסק בהתפתחות של הפרסונה האמנותית של קרין מנדלוביץ ויש בו מימד אוטוביוגרפי, אך יש בו גם אזכורים רבים לתרבות השפע ולבלבול התרבותי בו אנו נתונים בשנים האחרונות. אפשר לראות בו גם קריצה לעבר עולם הצילום המסחרי המהוקצע המוכר לנו דימויי שפע פלסטיים.

תודה לעודד שתיל מנהל גלריה ג'ולי מ., תל אביב על הסיוע בהכנת הרשומה

Read Full Post »

הצלמת אביבה אבן זוהר מתמחה בין השאר בתצלומי אוויר ומרבה לצלם דיוקנאות עצמיים. זהו דיוקן עצמי שלה שנעשה בעקבות הצעות חוק שיצאו במספר מדינות לאסור על נשים מוסלמיות להגיע למוסדות ציבור בכיסוי ראש.

אביבה אבן זוהר, מחוץ לחוק

אביבה אבן זוהר, מחוץ לחוק 2#

Read Full Post »

"סדרה זו של דיוקנאות עצמיים נוצרה בשנת 2011. הדיוקנאות נעשו באמצעות "וידאו סטילס" המקפיא רגע מסוים מתוך הרצף. הווידיאו צולם במהלך פעולה פרפורמטיבית. בזמן  הפעולה הוקרנו צילומי וידאו ושקופיות על הפנים והגוף.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

אומרת רוזלין קראוס כי הדרך בה הווידיאו מצולם ומוקרן, מייצר מצב בו הגוף המתועד נמצא בתווך בין המצלמה לבין מסך הווידיאו 'המקרין את דימויו של המבצע במיידיות של ראי'.[1] בעבודות אילו היחסים בין הגוף, המצלמה, והקרנת הווידיאו יוצרים לעיתים היפוך תפקידים, כאשר המצלמה משמשת כראי בעוד האור היוצא מהמקרן לוכד את הצללית של הגוף. הגוף לכוד בין מקור האור לבין החלל שמאחוריו.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

בכל אחד מהדיוקנאות נוצרת מערכת יחסים שונה בין האור הצל הגוף והרקע. בחלק מהדיוקנאות הדימוי המוקרן משתקף על הפנים המשמשים מצע לדימוי. הגוף שנלכד באור המוקרן משכפל את עצמו באמצעות הצללית. לעיתים הצללית יוצרת דימוי עצמאי של הראש. בשני מקרים ישנה הכפלה של הדיוקן. כאשר הדימוי של הדיוקן מוקרן ומתכתב עם הצללית של הראש.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

העיסוק שלי בווידיאו פרפורמנס וביחסים בין האמן והמצלמה הוא עיסוק מתמשך. בשנת 2010, כתבתי בעקבות התערוכה מלוזינה שהוצגה בגלריית מנשר: 'בעבודות הוידיאו המצלמה עוקבת, כמו עין דרך חור המנעול, אחר פעולות אישיות ואינטימיות שבהן אני חושפת את ההקסמות וההרתעות מהחושניות העולה מן הפעולות הללו'.[2]

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

הדימוי המשתקף בסדרה זו של דיוקנאות עצמיים מוקרן ומוכפל ותוך כדי כך משתנה ומתעוות. אפשר לראות כי בחלק מהדיוקנאות מופנה המבט קדימה לעבר הדימוי העצמי המשתקף במסך המצלמה. בחלק מהדיוקנאות  מופנה המבט אחורה בצילומים אילו המצלמה לוכדת הן את הגוף והן את הצללית וכך מוכפל הדימוי.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

תמר נסים, ללא כותרת, 2011, וידאו סטיל, 67X36 ס"מ.

בעבודות אילו נעשתה פעולה של הגדרה עצמית דרך הדיוקן שנוצר באמצעות הצילום, כמו אותו תינוק שמנסה לזהות את עצמו במראה. לאקאן מתאר ב"שלב המראה" את הרגע בו רואה התינוק את דמותו במראה.[3] הרגע הזה הוא רגע דרמטי, בו נוצר חוסר זהות בין דמותו השלמה של התינוק כפי שהוא נשקף במראה ובין החלקיות אותה הוא חש. זהו רגע מכונן בכינון יחסי האדם עם בן דמותו. לאקאן אומר כי האופן בו אנו תופסים את עצמנו מתרחש באמצעות דימוי החיצוני לנו ומקבע את דמותנו."

תמר נסים


[1] Krauss, R. (1976). "Video: The Aesthetics of Narcissism", October, Vol. 1 (spring), London: The MIT Press, pp. 50-64.

[2] תמר נסים, על החושני באמנות, פרוטוקולים גיליון 22, אוקטובר 2011, תערוכה וירטואלית http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1315639275/1315936592

[3] Lacan, J. (2001). "The Mirror Stage as formative of the function of the I as Revealed in Psychoanalytic Experience". Écrits: A Selection, A. Sheridan (Translation), London: Routledge, pp. 1-8.

Read Full Post »

Older Posts »