Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for מאי 13th, 2012

אמנים פלסטיים שעיקר מלאכתם בציור או פיסול נוטלים לפעמים את המצלמה ומצלמים איתה באורח אגבי. מכיוון שהצילום איננו קדוש בעיניהם הם גם נוטים בהזדמנויות אלה להרשות לעצמם כל מיני חירויות ולעיתים אף משתובבים ומשחקים. כך נוצרות לעיתים סדרות יוצאות דופן של תצלומים שהם בעלי משמעות עמוקה ויופי נדיר.

מירי נשרי, מתוך הסדרה "ארץ יולדת", 2001

לא מזמן ביקרתי בסטודיו של האמנית מירי נשרי בדרום תל אביב. על קירות הסטודיו תלויים מגוון מיצירותיה, שאת חלקן ראיתי כבר בהזדמנויות שונות, בהם רישומים בקפה של עוברים ויצורים בעלי קרניים. להפתעתי היו תלויות על הקירות גם כמה סדרות של תצלומים שאותם לא הכרתי ובהן עבודות נפלאות מתוך סדרה בשם "ארץ יולדת" שצולמה ב-2001 ושרובה לא נחשף מאז. ארבעה תצלומים מתוך הסדרה הוצגו במסגרת התערוכה "חול במיטה" שהתקיימה במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית ב-2002 (אוצרת: אפרת נתן).

מירי נשרי, מתוך הסדרה "ארץ יולדת", 2001

הסדרה החלה למעשה באקראי מהצילום שבו נראה בנה של האמנית. הבן חזר יום אחד הביתה לאחר שנפל ונפצע. מירי ביקשה ממנו לשחזר את המשחק שתמיד אהב לשחק בו עת סידר על הבטן שלו חיילי פלסטיק בשעה ששכב באמבט.

מירי נשרי, מתוך הסדרה "ארץ יולדת", 2001

יסוד המים – על כל הסימבוליקה העשירה שלו – הוא יסוד שכיח מאד בעבודות של מירי נשרי וכמעט אין עבודה שלה שבה אין נוכחות של נוזלים. בעבודותיה חוזרים דימויים של אמבטיות,[1] אנשים מתרחצים ועוברים הצפים במי שפיר. לאחרונה יצרה עבודת וידאו מרתקת המתארת את האמנית נשטפת החוצה מהסטודיו שלה ביחד עם יצירותיה בעקבות הצפה.

מירי נשרי, מתוך הסדרה "ארץ יולדת", 2001

בעקבות הצילום הראשון ביקשה האמנית משתי אחיות, בנות של חברים, לעשות את אותו הדבר: לשחק לעיניה בחיילי פלסטיק וצעצועים אחרים. הבנות שיחקו, צחקו ונהנו והיא צילמה אותן ופעולה זאת חזרה על עצמה בכמה מפגשים.

מירי נשרי, מתוך הסדרה "ארץ יולדת", 2001

בתצלומים הללו הרחיבה מירי נשרי את הדיון ועסקה באופן מפורש בסימבוליקה מקומית תוך שימוש בסמלים כגון מגן דוד ו-פרח דם המכבים. התצלומים עוסקים באופן ברור בחרדת האם במציאות הישראלית ובכלל. היא מספרת: "היה לי חשוב שהטריטוריה עליה מתרחשות סצנות המלחמה היא הגוף החשוף של הילדים." בתצלומים הללו יש מתח מכוון בין הבתולי והתמים לבין הסצנה המיניאטורית של הרג ומלחמה, אך יש בהם גם מידה רבה של יופי וחמלה.


[1] כך למשל עוסקת מירי נשרי בהתכתבות מתמשכת עם התמונה "מה נתנו לי המים" של פרידה קאלו (1938)

Read Full Post »