הפוסט הראשון בסדרה "אובדן התמימות", הוקדש לתצלומי עירום של ילדים שנוצרו בארץ עד שנות השישים והעלה לדיון את בעיית הקריאה של התצלומים הללו. הטענה שלי הייתה שבמקרים רבים אנחנו – החיים בראשית המאה ה-21 – קוראים את התצלומים לא נכון מכיוון שאיבדנו את התמימות שהייתה באותה התקופה.
הסביבה הישראלית היא סביבה דחוסה ומלחיצה. ישראל היא מקום קטן שבו כמעט כל אחד מכיר את השני ועל כן אנשים נרתעים מחשיפה, תרתי משמע. הרשומה הנוכחית תסיט את המבט מההקשר הישראלי אל הסצנה הבינלאומית ותוקדש לכמה מהצלמים הבולטים בזירה הבינלאומית שמרכיב מרכזי ביצירתם הם תצלומי עירום שבהם נכללים ילדים ובני נוער ואשר מתחו את גבולות הדיון הזה עד לקצה.
העובדה שאני כולל ברשומה תצלומים כאלה ואחרים איננה אומרת בהכרח שאני שלם או חש בנוח איתם, אבל הצלמים שבהם מדובר הם צלמים מתווי דרך ועל כן חשוב להכיר ולדון בעבודות שלהם.
כמעט כל דיון על תצלומי ילדים מתחיל – וכנראה בצדק – בעבודות של לואיס קרול. קרול מוכר בעיקר בתור מחברו של ספר הילדים המצליח "אליסה בארץ הפלאות", אך היה "איש אשכולות" ברוך כישרונות ובין השאר שימש כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד והיה גם צלם מחונן. בתצלומיו עסק בנושאים שונים והירבה לצלם ילדים. במסגרת הדיון בעבודותיו של קרול נהוג לציין כי התמקד בעיקר בילדות, על-פי-רוב בנותיהם של הקולגות שלו. קרול אמנם הירבה לצלם ילדות, אך זה לא היה הנושא היחיד שהעסיק אותו, אלא זה שבסופו של דבר משך את מירב תשומת הלב, כנראה גם בשל הצלחת הספר.
אחת הדוגמניות האהובות עליו הייתה הילדה אליס לידל (Alice Lidell), אשר שימשה מודל לגיבורת "אליסה בארץ הפלאות". בתצלום שכאן נראית אלכסנדרה "זי" קיטצ'ין, בתו של קולגה מהאוניברסיטה, שגם היא הייתה דוגמנית חביבה על קרול אשר צילם אותה לפחות חמישים פעם. בעיני קרול ובני תקופתו הויקטוריאניים ייצגו הצילומים הללו אידיאל רומנטי של הילדות והורים רבים עלו אליו לרגל והביאו את בנותיהם על מנת שיצלם אותן. כבר משנות השלושים החלו תצלומיו של קרול להיקרא באופן אחר והחלה להישמע ביקורת על האופן בו הציג ילדות, מאידך הוא נחשב היום לאחד מחשובי הצלמים במאה ה-19 ובכלל והשפעתו בתחום מגיעה עד היום.
צלמים פיקטוריאליסטים שפעלו בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הירבו לצלם עירום ובכלל זה ילדים עירומים. זה היה חלק מתפיסה רומנטית ששאפה להציג את האחדות בין האדם לטבע אך הושפעה גם מהשימוש שנעשה בילדים עירומים כדמויות אלגוריות וכמיצגים את התמימות בתולדות האמנות. בהקשר זה יש לראות את תצלום הילדים העירומים של הצלמת אליס בוטון.
אחד הצלמים המקוריים והמצליחים ביותר בצילום הבינלאומי מאז שנות השמונים של המאה הקודמת הוא הצלם הצ'כי יאן סאודק. הוא החל את דרכו כצלם ברוח הצילום ההומניסטי אך במהרה גיבש לעצמו שפה חזותית מיוחדת המזוהה איתו. מרבית תצלומיו מתמקדים בדמות אחת או כמה דמויות בודדות על רקע קיר מתכלה שלעיתים גם קרוע בו חלון. הדמויות בתצלומים מוצגות בעירום מלא או חלקי ובמקרים רבים הגביר סאודק את המתח המיני והפרשני באמצעות ניגוד בין דמות לבושה לדמות עירומה, בין גבר לאישה ובין מבוגר לילד. התצלומים צולמו בדרך כלל בשחור-לבן ואחר כך עברו צביעה ידנית בכדי להעניק להם מראה "עתיק". הנוסחה של סאודק זכתה להצלחה עצומה וספריו נמכרים באלפי עותקים. תצלומים רבים – כמו במקרה שלפנינו – מבוססים על ניגוד המחקה את האפקט הנוצר בתצלום סטריאוסקופי ובכך מגבירים עוד יותר את טשטוש הגבולות בין ישן לחדש, בין אמנות גבוהה לקיטש ובין מותר ואסור.
גם הצלם האנגלי דייויד המילטון יוצר בעבודותיו אסתטיקה המזכירה תצלומים אירוטיים מהמאה ה-19. תצלומיו מתמקדים רק בנשים ובנערות והם ישירים ומזכירים לעיתים את השפה החזותית המקובלת במגזינים פורנוגרפיים כמו ה"פלייבוי", אך באותה מידה – כפי שאפשר לראות בתצלום המובא כאן – גם יצירות מופת מתולדות האמנות (וחלק מהן היו בשעתן בגדר פורנוגרפיה, אלא שרק מעטים יודעים זאת היום בשעה שהם עומדים ומעריצים יצירות אלה במוזיאונים!).
הצלם האמריקני ג'וק סטארג'ס עוסק בתצלומי עירום של נערות מתבגרות המצולמות בקבוצות או בלוויית קרובי המשפחה שלהן. אלה הם תצלומים שנעשו בקהילות של נודיסטים בקליפורניה ובצרפת שכן במקומות אחרים לא היו התנאים לצלם עבודות שכאלה. התצלום של הנערה פלור (פלורה; וכך גם שמה מוסיף למתח) מביך מאד, גם בשל המושא וגם בשל האסתטיקה המוקפדת שבו. המתח שבתצלום מועצם דווקא בשל העובדה שאמה מצולמת מאחור כשתנוחתה עונה לה כהד.







[...] אובדן התמימות, חלק ב' [...]
יוחאי, טוב מאד שאתה ממשיך בדיון הזה. חשוב שנדע לשים תמונות בהקשר היסטורי נכון. חשוב שנדע לשים מושגים בהקשר הנכון. סקרנית להמשך הסדרה
מרים
מרים תודה. החלק השלישי והאחרון כבר מוכן ויעלה בערך בעוד שבוע. יוחאי
אכן טוב לרענן את ההתיחסות לעירום, שאולי מעולם לא היתה נהירה כאן במערב הקטן שלנו. התוכן מאיר עיניים יוחאי, ועל כך תודה! דבר ראשון אשלח את אובדן התמימות לילדים שלי, הנאורים כמובן, שלא יאמינו למראה עיניהם, אני חושבת, מול צילומי הילדים . מהימים שאני הייתי ילדה
אורה תודה. ולמי שלא מכיר את העבודות של אורה נא להיכנס לאתר שלה.
http://www.oraruven.com/
כי גם גוף העבודות שלה (בכלל וזה העוסק בעירום בפרט) הוא כבר היסטוריה בקונטקסט המקומי. ישר כוח
יוחאי, תודה גם לך
מבקשת רק לעדכן, יש אתר חדש המחליף את זה שציינת. הנה החדש:
"www.oraruven-art.com"
אז הנה הקישור
http://www.oraruven-art.com/
כרגיל, מרתק!
תודה
לא רק בצילום התמימות אבדה. בסיפור של אנדרסן "מה ראה הירח" (שעל פיו כתבה פניה ברגשטיין את "ויהי ערב") יש קטע שבו הירח מספר כמה הוא אוהב להציץ בילדים בזמן שהם מתפשטים ומתלבשים ואיך הוא מנשק את אבריהם השמנמנים בגניבה.
תודה מרית. אכן ה-PC מחלחל לכל מקום ומשפיע על הדיון.
יש לך בלוג נהדר, הוא היה אחד מהמודלים שעמדו לנגד עיני כשהתחלתי עם ציורי אור לפני קצת יותר מחצי שנה. יוחאי
[...] תגובות « אובדן התמימות, חלק ב' [...]